<h1>הלכ' ברכות לריטב"א פ"ה סעיפים כ"ה—כ"ו</h1>
<h2>דף מה:</h2>
שלשה שאכלו וקדם אחד מהם וגמר ורוצה לצאת אין השנים חייבין להפסיק סעודתן כדי שיעשו זימון, אבל אם רצו לחלוק לו כבוד הרשות בידם, אבל אם קדמו השנים השלישי חייב להפסיק ומזמנין עמו ועונה עמהן ברכת הזימון, אבל יוצאין כלם ידי זימון אף על פי שלא ענה עמהן, מכיון שהפסיק עד שיאמרו ברכת הזן וחוזר לאכילתו והם גומרין ברכתם מתחילת הזן ואילך, אבל [אם] לא הפסיק לא יצאו. כשחוזר לאכילתו האחד הנשאר או השנים, אינו צריך לחזור ולברך המוציא, שאין קובע ברכה לפניו אלא נמלך גמור או סילוק מעשה, וכשגומר אכילתו מברך לעצמו ברכת המזון וגומרה מתחילת ברכת הזן, וכשהפסיק מתחילה אינו חייב להפסיק אלא בברכת הזימון בלבד שהן צריכין לו.
